שמאי נ' איילון חב' לביטוח בע"מ

החלטה

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת מ. וולפסון) מיום 24.5.2010, בה נדחתה בקשת המבקשת לפסילת חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט.

2.עניינו של ההליך העיקרי הינו בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, שהגישה המבקשת בגין פציעתה בתאונה מיום 22.4.2002.

בית משפט קמא מינה את דר' ק. לידור כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. בגדרה של חוות הדעת, קבע המומחה כי ממצאי הבדיקה הגופנית, בדיקות הדימות (צילומי רנטגן, מיפוי עצמות ובדיקות תהודה מגנטית) והארתרוסקופיה מלמדים על כך שהמבקשת לוקה בדלקת מפרקים אשר לא אובחנה קודם לכן, וכי בחלק מהמפרקים התפתחו שינויים ניוונים. עוד נקבע בשולי חוות הדעת כי למבקשת נכות אורטופדית בשיעור של 50% בהתאם לסעיף 35 (1) (ה) לתקנות המוסד לביטוח לאומי, אך הוסיף וציין כי "נכות זו מכללה או מקצתה, לא נגרמה כתוצאה מהתאונה הנדונה".

בתגובה שלח ב"כ המבקשת שאלות הבהרה למומחה (בגין אלו ליקויים נקבעה הנכות ואיזה חלק ממנה מיוחס לתאונה). במענה לאותן שאלות הבהרה שלל המומחה קיומו של קשר סיבתי בין החבלה בברך שמאל לבין התאונה.

ביום 7.11.2007, נחקר דר' לידור נגדית על חוות דעתו בפני מותב אחר של בימ"ש קמא (כב' השופטת טהר שחף). בחקירה זו עמד דר' לידור על עמדתו לענין מקור נכותה של המבקשת.

שבעה חודשים לאחר חקירת המומחה ביום 5.6.08 (לאמור, שנתיים לאחר קבלת חוות הדעת ושנה לאחר שאלות ההבהרה!) הגישה המבקשת בקשה לפסול את חוות דעתו של המומחה ולחילופין למינוי מומחה רפואי בתחום הריאומטולוגיה (להלן: "בקשת הפסילה הראשונה").

נוכח ממצאי חוות הדעת והשערתו של דר' לידור באשר למקור הנכות הורה בימ"ש קמא בהחלטתו מיום 19.11.08, על מינוי מומחה בתחום הריאומטולוגיה (פרופ' מיכאל ירון).

בחוות דעתו (מיום 28.6.2009), חלק פרופ' ירון על אבחנתו של דר' לידור לענין הימצאותה של דלקת פרקים אצל המבקשת לפני או אחרי התאונה. כן לא מצא פרופ' ירון תמיכה לאבחנה רפואית אחרת של פירומיאלגיה. צוין בחוות הדעת, כי התאונה אינה חמורה אך יתכן כי היא גרמה לנזק או החמירה נזק קיים במניסקוס וברצועת ברך שמאל.

כך או אחרת, סבר הריאומטולוג כי הפגיעה החבלתית (אם אכן היתה כזאת) נמצאת בתחום האורטופדי ולפיכך מן הראוי הוא כי אורטופד יתייחס אליה ולמשמעותה מבחינת הקשר לתאונת הדרכים הנדונה, אחוזי הנכות אם ובאיזה סדר גודל.

עוד צוין בחוות הדעת כי בעברה של המבקשת תאונה נוספת משנת 1994.

לאור חוות הדעת האמורה של פרופ' ירון הגישה המבקשת בקשה נוספת לפסילת חוות דעתו של דר' לידור (להלן: "בקשת הפסילה השניה").

תמצית טענתה של המבקשת, היתה כי נוכח הפערים בין שתי חוות הדעת הרפואיות לגבי מקור הנכות וסתירות נטענות (לטעמם של ב"כ המבקשת) בין חוות הדעת לבין תשובות המומחה על דוכן העדים, יש לפסול את חוות דעתו של דר' לידור על ממצאיה ומסקנותיה.

עוד נטען כי לאחר חקירת המומחה התעורר ספק מהותי בדבר יכולתו של בית המשפט להכריע בשאלות הרפואיות.

3.בית המשפט קמא דחה את הבקשה וקבע: "על רקע מכלול הנתונים שהוצגו, ייחוס הקרע דווקא לתאונה משנת 2002, רחוק מלהיות ברור וחד משמעי כפי שסבורה באת כח התובעת... יש לבחון האם ניתן לייחס מתוך ממצאים שנמצאו בבדיקת ה- I.R.M ובניתוח באוקטובר 2002, ממצאים הקשורים לתאונה באפריל 2002, ואם כן, לקבוע את אחוז הנכות ולחלקו בין המצב הקודם לפגיעה בתאונה, וזאת מתוך הסל הכולל שכבר נקבע... מכל המקובץ, אני דוחה את הבקשה ומורה, כי חווה"ד של פרופ' ירון והחלטה זו יומצאו לדר' לידור, כפי שביקשה הנתבעת, להשלמת חוות הדעת שלו כאמור בסעיף 10 לעיל".

על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפני.

בבקשתה זו חוזרת המבקשת על טענותיה העוסקות בעיקרן בהשגתה על ממצאי המומחה (דר' ק. לידור), בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה ובתשובותיו על דוכן העדים, אשר לטענתה, סותרות את עמדתו הראשונית בחוות הדעת.

המשיבה בתגובתה לבקשה זו (מיום 12.10.2010), מעלה את חלוף הזמן הרב (למעלה משנה) בין מועד מתן חוות הדעת של הריאומטולוג, בה נשללה דלקת מפרקים, לבין מועד הגשת בקשת הפסילה.

עוד נטען כי טרוניותיה של המבקשת מופנות כנגד מסקנותיו החד משמעיות (והמנוגדות לציפיותיה) של המומחה אשר עמד על טיבה ואופייה של הפגיעה בתאונה בכלל והשלכותיה לברך בפרט. המומחה בחן את כל המסמכים הרפואיים והבדיקות שהוצגו בפניו ואף ביצע בדיקה קלינית בעצמו, והגיע למסקנה כי "אין קשר סיבתי בין הנכות האורטופדית ממנה סובלת המבקשת לבין התאונה".

המשיבה חולקת על טענת המבקשת, לפיה קיימת סתירה בין האמור בחוות הדעת לבין האמור בתשובותיו לשאלות ההבהרה. המומחה אישר כי למבקשת נכות אורטופדית, אך זו פועל יוצא של פגיעות קודמות ושינויים ניווניים, וכי אין עדות קלינית לחבלה ישירה לברך.